לזכרו של יוסף בן אליעזר

"בית יעקב לכו ונלכה באור ד'” (ישעיהו ב', ה'), והיא בלכתה בכל כוחה לקראת האור האלוהי, ברעד ובהחלטיות תקיפה כאחד, תשמש אולי במעשה ההגשמה שלה דוגמה כל שהיא, רמז חי, למוצא מן המבוכה והאפילה, לקראת האור. נדחה את התפארות השווא בפני עצמנו ובפני זרים כעם הנבחר. נוכיח נא ונאמת בפועל ובחיי יום יום את בחירתנו, ונגשים את יעודנו שחונן אותנו בו אבינו שבשמים, להיות לדוגמה, למופת ולתפארת לכל העמים, לכל אדם. (נתן חופשי, ישראלי שוחר שלום 1889-1980)

אבי, ניצול שואה, אהב ציטוט זה והיה מרחיב ומסביר אותו בציטוט רבני מוקדם האומר; “מעשי יחידים יכלו לערער סדרי עולם, אך אנשים החיים ביחד את רצון האל ימשכו את כס מלכותו אל פני האדמה.”

זה היה חזונו היוקד כשישב ולמד בשקדנות להדפיס בגיל 83 על מקלדת עברית מאולתרת, כדי שיוכל להקים אתר עברי זה. תקוותו הייתה שכך יצליחו הכתבים שאסף לגבי סליחה, אי-אלימות וחיי קהילה לגעת בלבם של רבים. הוא שאף להתחבר עם "ניצוצות חיים" היכן שאחרים מחפשים מה זה אומר להיות אנשים שמגשימים בחייהם את רצון האל.

הוא נפטר בפתאומיות מהתקף לב בערב שבת, ה-22 במרץ 2013. עבודתו לא הושלמה. הוא השאיר אחריו לא רק את אשתו מזה חמישים שנה, רות, את שבעת ילדיו ו-26 נכדיו, אלא מאות חברים ושותפים לדרך בקהילה שלו, קהילת הברודרהוף, ומחוץ לה, שראו בו אב רוחני ורע.

אבי יכול היה להעניק הרבה כל כך בעידוד ובעצה פשוטה, במבטאו היידי הכבד מתובל בענווה ובהומור, בשל כל מה שעבר עליו בחייו. הוא הגיע למקום שהיה אז פלסטינה ב-1943 כאחד מאלף יתומים יהודים שנודעו בשם "ילדי טהרן". חמש שנים לאחר מכן הוא השתתף בהתלהבות בקרב ההישרדות של הלאום היהודי במלחמת 1948. אך כאשר יחידת הצבא לה השתייך גירשה משפחות פלסטיניות מלוד, עברו חזר לרדוף אותו. הוא עצמו גורש בעבר מביתו שבפולין כילד בן תשע, על ידי הגרמנים.

במשך מספר שנים לאחר מכן, הוא התייסר בלבטים פנימיים: האם לא יהיה קץ לאלימות? מדוע אנשים אינם יכולים לחיות יחד בהרמוניה? הוא יצא למסע בחיפוש אחר תשובה לשאלות אלו שעבורו היו שאלות של חיים או מוות. נדמה היה שאין דרך להתגבר על שורש הבעיה של כל האלימות וחוסר הצדק – האנוכיות המובנית באופן עמוק כל כך בטבע החצוי של כל לב אנושי. כאתאיסט משוכנע, התשובה נמצאה לו באופן מפתיע במקום שלא חלם לפגוש בה – ברוח המאחדת של ישוע, המייחלת לכנס את כל בני האדם יחדיו.

כאן ניתן להתגבר על כל המפריד והחוצץ. ישוע זה היה שונה לגמרי מכל חוויות העבר שלו עם הנצרות; לא היה לו ולו דבר עם העוולות שנגרמו בשמו במשך מאות בשנים. עד סוף ימיו אבי היה מכריז בחדווה, “אם היה זה אפשרי עבורי למצוא אמונה, הרי זה אפשרי לכל אחד!”

אמנם הוא מצא קהילה, בה אנשים בני גזעים שונים שרקעם התרבותי שונה, מתאמצים להגשים את הסדר החדש של הצדק האלוהי, אך אבי לא שכח מעולם שהוא חלק מהעם היהודי. הוא הזכיר לנו תמיד שהעם היהודי נקרא להיות אור לגויים במובן עליו דיברו הנביאים. מסר זה היה תמיד קרוב ללבו. בשנים האחרונות הוא נסע פעמים מספר לישראל, נלהב ליצור קשרים עם כל יחיד או קבוצה, הפועלים למען חברה צודקת יותר, למען פיוס ושלום. הכבוד וההערכה שלו לאנשים אלה לא הותנו בהיותם מאמינים מוצהרים והוא תמיד אהב חילוקי דעות עינייניים. היו לו תקוות רבות עבור התנועה החדשה של הקיבוצים העירוניים. הוא גם הלך מספר פעמים להתנצל בפני פלסטינים על חלקו במלחמת 48'.

כעת הוא נח מעמלו ואנו מודים לאל על כך שהוא לא נאלץ לסבול, אך נותרת השאלה הקשה – מי ימשיך את דרכו? מי ישלים את המשימה?